חופשה

טיילנו בצפון שלושה שבועות. קופנגן – צ'אנג מאי – פאי – בנגקוק – קופנגן. מלא טיסות, מלא קילומטרז ומלא חוויות. שלושה שבועות של משפחה בדרכים.

כל פעם שמישהו אמר לי שלקחתי חופשה בחופשה זה קצת הקפיץ אותי, אולי כי אני לא ממש רואה את החיים שלי כאן כחופשה. זה לא רק קשור לזה שאני עובד הרבה ביום יום והעומס גדול, זה קשור לזה שהבחירה לא היתה לצאת לחופשה של שנה אלא לנסיון אמיתי לחיות את החיים במקום אחר.

אז כששלחתי מיילים והודעתי לכל הלקוחות שלי שאני לא אהיה זמין בשלושה שבועות הקרובים היתה מן תחושת שחרור עמוקה כזאת שלא הרגשתי המון זמן.

צפון תאילנד מדהימה, אכתוב בהמשך פוסט המלצות נרחב שמתאר את כל המסלול שעשינו, אני חושב שהדבר המרכזי שקרה לנו הוא הפרופורציות ביחס לקופנגן, בעצם היתה לנו מיני חופשה בפוקט כשהגענו לבידוד אבל היא היתה עיר גמורה.. הכל היה סגור ונטוש ואז הגענו לקופנגן, שגם היא היתה יחסית נטושה, לאט לאט ראינו אותה נפתחת ומתמלאת אבל פתאום ההגעה לצאנג מאי אחרי ארבעה חודשים של לא לצאת מהאי נראתה עצומה, מפוצצת אנשים ובעיקר ממש חיה.

פתאום קופנגן נראתה קטנה, אפילו קצת משעממת. הקניונים העצומים של צאנג מאי, הרחוב הראשי הסואן של פאי עם השוק לילה המושלם, הפאבים המלאים והמוזיקה החיה הפכו את השהייה בצפון לתענוג אמיתי. לצד זה מפלים, מקדשים ונופים עוצרי נשימה. היינו ביחד. כל הזמן. ארבעתנו, נשמנו את האוויר הטוב, טיילנו על באמת, ראינו את הילדים שלנו פתאום באור קצת אחר, מטיילים, מתגברים על פחדים, נכנסים למערות ונהנים מהביחד.

בנגקוק היתה סיפור אחר. בשבוע הראשון התארחנו אצל צ'וק ולין, החברים התאילנדים המדהימים שלנו, גם הם חזרו לחופשת הקריסמס לבית שלהם בבנגקוק והזמינו אותנו להתארח אצלם.

זו חוויה אחרת לגמרי לחיות בבנגקוק דרך עיניים של מקומיים, השכונה שלהם ממוקמת בפאתי בנגקוק, שכונה סגורה יפה ופסטורלית עם אגם גדול באמצע, בתים צמודי קרקע, בריכת שחייה ציבורית ענקית ובכלל תחושה שונה מהוויב שמקבלים בעיר הגדולה. הבית שלהם מהמם! בחירה אדריכלית נדירה ביחס לכל מה שראינו עד כה בתאילנד, בית שמורכב כולו מחלונות זכוכית ענקיות וחללים גדולים. חצר יפה ובעיקר לב עצום.

בהרבה מובנים צ'וק ולין ובנם הקטן סין הם אחת המתנות הגדולות של המסע הזה, מן חיבור שקשה להסביר במילים, שפה משותפת שמתגברת על פערים כל כך גדולים. לראות את הילדים מרגישים בבית אצלם, לומדים לגשר על פערי השפה באמצעות משחק והנאה. אז ישבנו המון במרפסת שלהם ביחד, מדברים על החיים, נהנים ממוזיקה טובה, צוחקים המון. לין לקחה אותנו לסיורים ואכלנו במסעדות קטנות שלא היה לנו סיכוי להגיע אליהם.

ביום האחרון שלנו אצלם נסענו איתם למפגש משפחתי בבית על האגם של המשפחה, נסיעה של שעה מהעיר, חווה כפרית מדהימה, מטע עצי מנגו, שייט ברפסודה מפוצצת נמלים, אוכל מפנק ומשפחה מורחבת חמה שרק רצתה לגרום לנו להרגיש בבית. זה היה היום הכי יפה שלנו בבנגקוק.

הרגע המשמעותי ביותר בנסיעה הזאת (להוציא את הבכורה של ספיידרמן בקולנוע) היה ללא ספק ההגעה של מלכה אמא של מורני, חיכינו לה כל כך הרבה וההתרגשות היתה עצומה, מלכה כשמה כן היא – מלכה, דאגה להביא מיליון מתנות לילדים, שקיות במבה ופתיתים ואפילו סמבוסק שהכינה והגיע חם וטעים כל כך, בעיקר היא הביאה בית וריחות מוכרים.