מחשבות תוך כדי מסע

נחיתה

נוסעים

לפני שנה זה התחיל להתבשל, את הסגר השני העברנו בגינוסר ושם הרגשנו חזק את התחושה שאפשר. ומאז גלים באים והולכים ואנחנו על הקצה של להחליט או לא להחליט. ואז סוגרים טיסה ומשם זה מתגלגל. בראשון בספטמבר, כמו שני מורים טובים, נתייצב בנתב"ג עם כמה מזוודות ושני ילדים ונעלה על הטיסה לפוקט – תאילנד, יש כרטיס חזור לאמצע ינואר אם אפשרות לקצר ולהאריך. אין לדעת. המטרה היא להגיע לקופנגן ולהתיישב שם, מורני לקחה שבתון ותעבוד שם על ספר השחייה שהיא כותבת, אני אמשיך ללוות קצת בזום מורות ומורים ובעיקר אעשה עיצוב גרפי והילדים יהיו בגן בינלאומי אמריקאי-גרמני מונטסורי. הבלוג פה כדי לשתף בחוויות ובמחשבות שעולות עם המסע.

ביג דיל

בימים האחרונים המוח במן ציפה שכזאת. משהו שבין התרגשות עצומה לחרדה. הפרידות מהחברים והמשפחה רק מוסיפים לזה עוד יותר נופח דרמטי וכשאתה עוצר עם עצמך ומנסה לנשום את זה פנימה ולהזכיר שכרגע מדובר על קצת פחות מחצי שנה ומה הביג דיל אתה מבין שהביג דיל לא קשור בכלל למשך המסע, הוא קשור לעצם העובדה שאנחנו יוצאים אליו.

שם לבלוג

בימים האחרונים אני מנסה למצוא שם לבלוג הזה, כי זה מה שחשוב עכשיו, עזבו לארוז, לארוז זה לחלשים, למצוא שם לבלוג זה קריטי. זה התחיל מ"הרפתקה משפחתית" ועבר ל"יומן מסע" והגיע ל"פניית פרסה" ו "שוברים שגרה" ועוד ועוד.. בסוף איתי אמר לקרוא לזה פשוט "גל רביעי" אהבתי. כי מה ניסיתי להגיד בעצם בכל השמות האלה? שהנה אנחנו, איש ואשת חינוך, בתוך שגרת החיים הרגילה של עבודה וגידול הילדים מהדירה נטולת המרפסת בקומה השישית בכפר סבא, עם ההלוואות והלסגור את החודש, יכולים לקום ולשנות לרגע את המסלול, לקחת פנייה חדה ימינה או שמאלה ולשנות כיוון, לנסות אחרת. כי זו לא ממש חופשה וגם לא ממש שגרה, זה מן נסיון כזה לצאת למסע משפחתי, להשתקע במקום לתקופה ולנסות לחיות את החיים אחרת בתוך נקודת הזמן הנוכחית, לנסות לחיות החיים במלואם עם מה שניתן לנו. זה יכול להיות מסע משנה חיים וזה יכול גם להיות לא. יכול להיות שנתרגש ונאריך את השהות ויכול להיות שנקצר ונחזור מוקדם. בכל מקרה מסקרן מאוד מה שבא לקראתנו.

הילדים

"אני לא רוצה שאנשים אחרים ישנו לנו בבית וישחקו במשחקים שלי"

"יהיה לנו גן באנגלית, איך יקראו לחברים שלי בגן באנגלית"

"בתאילנד אני כבר אסתפר טוב אבא?"

 

זהו לבינתיים תודה לכל מי שמלווה אותנו ונותן לנו את התחושה שיש ממי להיפרד ויש לאן לחזור.

6 תגובות

  1. זה כמו להחליט לצאת להתאמן.
    החלק הכי קשה זה להתלבש.
    עכשיו אתם לבושים וארוזים, החלק הקשה ביותר מאחוריכם!

  2. אין עליכם – תמיד אמרתי שהכל בחיים זה ענין של החלטה. במקרה הזה יצאתם להרפתקאת חיים. תהנו מכל רגע אני אהיה פה בצד השני של העולם לבינתיים….

  3. תעשו חיים תמצו כל רגע בהצלחה בחוויה הכי שווה שיש. אוהבת וכבר מתגעגעת

  4. נשמה שאתה. אני הולך לקרוא כל הגיג.
    תכתוב, תעוף, תאהב, תחגוג. החלק הכי קשה מאחוריכם – עצם ההחלטה. עכשיו לעסק!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הי אני ניר בוסקו

קצת קשה להגדיר במילה אחת את מה שאני עושה. איש חינוך, מורה של מור׊׉, מעצב גרפי ומפתח אתרים, נגר חובב, הנדימן, מייקר. בעיקר נשוי למורן ואבא של גל ואור. 

בתוך הבליל הזה אני בעיקר מנסה לעשות את מה שאני אוהב ולעבוד עם ׭נשים טוב׊׉.

הקמתי את "הפרעת קשב" מתוך רצון להביא לידי ביטוי את כל עולמות העיסוק שלי, לפעמים הם משתלבים ולפעמים הם נפגשים, האהבה שלי לעשייה חינוכית לצד האהבה שלי לדברים יפים.

Whatsapp Chat
רוצ׊׉ להתייעץ, לדבר, לקבל הצעת מחיר? שלחו הודעה