מחשבות תוך כדי מסע

החלטות לשנה החדשה

מי נגד מי

אין ספק שאנחנו עדיין בשלב ההתאפסות אבל התופעות הידועות של חופשה התחילו להופיע – הראשונה: אין לי מושג איזה יום היום, יש איתנו אנשים דתיים במלון ואתמול הם היו לבושים יחסית יפה ואמרו שבת שלום מה שהסגיר את זה שאכן יום שישי! אז עשינו את מה שצריך לעשות בשישי בערב והלכנו לאכול פאד תאי וסלט סום טאם. שזה מה  שמבחינתנו אפשר לעשות כל יום, כל שעה ללא הפסקה וכמה שיותר. התלבשנו על איזה עגלה שיש פה מחוץ למלון שסוגרת לנו פינה של המנה האלוהית (נוט ספייסי פליז וויט נו ליטל דרייד שרימפס אין דה סום טאם) ולצידה שייק אבטיח ושייק אננס-מנגו כל זה בלא פחות מהמחיר השערורייתי של 29 ש"ח.

הילדים לעומת זאת לא הבינו את הקטע וממשיכים להתעקש על פסטה לבנה, אורז לבן, או כל דבר שמזכיר את ארץ המוצא של אביהם – ללא טעם וללא ריח. אממה, אין פסטה לבנה פה, האורז הלבן דביק. משמע – הילד אכל היום תירס, קלח גדול של תירס, וקצת עוגיות אוראו שסבתא שלחה לנו לטיסה. אני חושב שרשויות הרווחה לא יכולים לאתר אותנו כאן בפוקט. דרוש כאן שינוי ומהר.

אז הימים האלה מסמנים את ההתחלה של להבין מה קורה, עדיין תחושת חופשה ולא שגרת חו"ל וזה הגיוני כי אנחנו בעצם ב…חופשה, אנחנו במלון מושלם, לא עובדים, בשגרת תינוק אוכלים וישנים ולכן קשה לשפוט מה באמת החיים כאן. אנחנו נהנים מהזמן עם הילדים, בבריכה, במשחקייה, בים. מורני משוכנעת שתוך כמה ימים הם כבר יודעים לשחות, לך תתווכח עם אלופת ישראל. 

בראש מאחורה כן מדי פעם מחשבות טורדניות. אני לא כל כך יודע להיות בחופשה. זאת אומרת אני מת על חופשה, אני מאוד אוהב את העבודה שלי אבל אני יותר אוהב לא לעבוד ולהיות בחופש. ובכל זאת יש בי איזה אי שקט, צריך להיות בדואינג! להספיק! לקום מוקדם, להיות חיוניים. משהו בי עוד לא למד להתמסר פשוט ללשבת ליד הבריכה ולתרגל אפס מחשבה.

לדוגמא: היום אורצ'וק שהיא ללא ספק המודל לעצמאות ביקשה להישאר עם חברה תאילנדית חדשה בת גילה שהיא הכירה במשחקייה של המלון, זה מן גן עם מטפלת חביבה ואפשר להשאיר את הילדים שם, בקיצור היא נשארה, גלגול ומורני ניצלו את הזמן לשיעור שחייה ואני החלטתי להישכב על מיטת נוח מוצלת בבריכה ליד, הלכתי הבאתי מגבת, ניסיתי לטפס בעדינות שרואים בלוטוס הלבן ולהיראות אלגנטי ולא הצלחתי, נלחמתי בליישר אותה, הופ! הצלחתי נשכב, לא נוח בראש, קם מביא מגבת מגלגל לראש, נשכב, לא נוח, זווית לא טובה, מתרומם מרים את המזרו מנסה לכוון את הזווית למטה יותר, נשכב, לא טוב, מרים שוב, רואה שיש שם בורג משוחרר, מוצא מטבע, מבריג את הבורג, הו! נוח, נשכב, עוצם עיניים, חושב אם יש עוד ברגים משוחררים שצריכים חיזוק. קם הולך להביא את אור. מספיק עם המנוחה הזאת!

בקיצור מעניין אותי איך לומדים לשחרר, להתמסר לתחושת החופש, אולי אין לי כזאת בכלל? החלטה ראשונה לשנה החדשה: להתנסות במדיטציה באמת. אמשיך לעדכן.

הלוטוס הלבן

השתמשתי כבר לדעתי בכמה רפרנסים מהסדרה, מי שלא ראה או ראתה ללכת לראות, זה טוב כמו שעושים מזה, כתוב מהודק, משוחק נפלא ובעיקר חושף באמת את העליונות הלבנה בשיא כוחה ועליבותה. אז הלוטוס הלבן זה כאן. המלון נראה מאוד מאוד דומה, בריכות מאלפות, הים המושלם, חדר האוכל המוגזם עם האוכל הנהדר, החדרים מעוצבים ונראים נהדר (לא קיבלנו את סוויטת האננס) ורק חסר ארמנד מנהל הקבלה בכניסה לסגור את הפינה. לצד כל זה גם התחושה המאוד חזקה שאוחזת בי כל פעם שאני יוצא את גבולות אירופה/ארה"ב – אני לבן, אני בעל כוח, אני עליון. בירח הדבש שלנו בזנזיבר זה היה בוטה עד כאב וזו זכורה לנו כחוויה מאוד לא פשוטה במפגש עם אפריקה המשרתת והעבדות. כאן זה קצת יותר יורד חלק בגרון "התאילנדים מאוד שירותיים" אני מוצא את עצמי אומר למורני ואז קצת מתחלחל מעצמי, התרגלנו לחשוב שזה האושר התרבותי שלהם – הם שירותיים. אולי זה כי השארנו בידיים שלהם לקטוף לנו את התמרים, לאסוף את הפלפלים, לנקות ולקלח את הזקנים שלנו. זה הופך אדם למאוד שירותי.

זה מקבל את התחושה המאוד צורמת ומבחילה למראה הגברים הבריטים (גרמנים, ישרלים סיים סיים) הזקנים עם הנערה התאילנדית על זרועם – אפשר לחשוב – כולם מרוויחים מהסיטואציה, היא שוברת את המעגל ואולי תצליח לצאת מכאן. אני חושב – זו זנאות לכל דבר, היא רק נראית לגיטימית. 

וזו שאלה שמעסיקה ותעסיק אותי, הבחירה לבוא לתאילנד – אין ספק שהיא כרוחה בתחושה המפנקת, הזולה מאוד, אולי אפילו נצליח לחסוך. אתמול כשחזרנו למלון אחרי הפאד תאי והסום טאם בגרוש וחצי שאלתי את מורני, תגידי, את חושבת שהם לא יודעים שגם אם הם היו לוקחים 60 ש"ח על מנות כאלה היינו משלמים? נשארתי עם זה באוויר. הם חיים מהתיירות, המצב כאן רע מאוד אחרי הקורונה, החנויות בפאטונג שפעם היו סואנות וסוערות סגורות ומפורקות, אנשים נראים לא טוב, העוני מביא פשע וכעס. זה גורם לי לחשוב על האם זה יחשוף רבדים תרבותיים שונים מ"שירותיות", דברים אמיתיים.

זהו לבינתיים. מחר ננסה שגרה קצת אחרת, זה ראש השנה אולי נאכל איזה תפוח. 

שתהיה שנה מלאת הרפתקאות ושחרור. ובעיקר בריאה בגוף ובנפש.

6 תגובות

  1. כבעל ניסיון שחי את החופש. פשוט צריך לחיות את הרגע. להיות כאן ועכשיו, מה שצריך לקרות יקרה. אפשר לנסות לבנות שגרה חדשה, למצוא זמן לדברים שאף פעם לא היה לך זמן בשבילם. חבר שיצא להפלגה של שנה סיפר שכל יום הית להם משימה אחת משמעותית. בטוח שתמצא את הדרך…..מדיטציה רעיון נפלא אבל צריך להגיע לשם מוכנים קודם כל פיזית. תנסה מפגש אחד ודבר איתי. בהצלחה

  2. איזה כיף לקרוא ולקבל הצצה לחוויה המטורפת הזאת! שחרור נעים☺❤

  3. ואולי בינתיים, רק בשביל ההתחלה, אפשר לנסות לשחרר מהרדיפה אחר תחושת שחרור?
    יש לכם מספיק זמן גם בשביל שזה יגיע 🙂

    1. זה בדיוק העניין.. זה קורה פה המון התחושה הזאת, אני מתאמץ להיות רגוע. זה כמובן לא עובד ככה, בטח אחרי השנה האחרונה איך אפשר בכלל לדמיין רוגע? כן בכללי כרגע הסיפור הוא לנסות להיות במה שקורה עכשיו.

  4. הכתיבה שלך קולחת וכייפית, תאילנד מפנקת , וכן מעלה שאלות נקיומיות ,חברתיות ועוד…. יש לכם זמן לחשוב,אתם בחופש!

  5. סגור לי שנה וחצי של פער.
    איך עושים משהו ביחד במיקום locations החדש שלך.

עקבו אחרי

© 2021 All Rights Reserved

הי אני ניר בוסקו

קצת קשה להגדיר במילה אחת את מה שאני עושה. איש חינוך, מורה של מור׊׉, מעצב גרפי ומפתח אתרים, נגר חובב, הנדימן, מייקר. בעיקר נשוי למורן ואבא של גל ואור. 

בתוך הבליל הזה אני בעיקר מנסה לעשות את מה שאני אוהב ולעבוד עם ׭נשים טוב׊׉.

הקמתי את "הפרעת קשב" מתוך רצון להביא לידי ביטוי את כל עולמות העיסוק שלי, לפעמים הם משתלבים ולפעמים הם נפגשים, האהבה שלי לעשייה חינוכית לצד האהבה שלי לדברים יפים.

Whatsapp Chat
רוצ׊׉ להתייעץ, לדבר, לקבל הצעת מחיר? שלחו הודעה